פסק-דין בתיק ת"א 3683-08

נתוני רקע ועובדות:

1.         התובעת ילידת 1975, הגישה תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שארעה ביום 10.05.01 (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים גליל מערבי בנהרייה, שם נבדקה ואובחנה כסובלת מחבלות בחלקים שונים של גופה ובין היתר משבר מרוסק עם תזוזה בירך ימין בנוסף לפצעים עמוקים בירך. התובעת עברה ניתוח לשחזור וקיבוע של השבר בירך ימין ע"י מקבע חיצוני ואושפזה למשך 7 ימים. לאחר טיפולים שונים לרבות הטריית הפצעים התובעת שוחררה לביתה. ביום 18.3.02 אושפזה התובעת שוב ליום אשפוז ועברה ניתוח להסרת והוצאת המקבע החיצוני שהיה מותקן על רגלה. התובעת שהתה באי כושר עבודה מלא כ -  13 חודשים.

2.         הנתבעת אינה חלוקה עם התובעת בדבר חבותה לפצותה בגין נזקיה לפי חוק הפלת"ד, הצדדים חלוקים ביחס להיקף הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה.

נכות רפואית ותפקודית:

3.         תביעה זו הוגשה לאחר שתביעה זהה כבר התנהלה בין הצדדים בבית משפט השלום בצפת. במסגרת ההליך הקודם הוסכם בין הצדדים על מינוי של המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר סלטי (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו (צד/1), כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור של 5% לצמיתות בגין צלקות מעט מכערות שנותרו בירך ימין וזאת לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -  1956 (להלן: "תקנות המל"ל") בהן נעזר המומחה. המומחה נשאל שאלות הבהרה ואף נחקר ביום 24.3.10 על חוות דעתו בבית המשפט. לאחר שהמומחה עמד על חוות דעתו גם בחקירתו הנגדית, הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה ומינוי מומחה אחר. ביום 18.7.11 ניתנה החלטה לפיה הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה נדחית, ועל כן חוות דעתו של המומחה, ד"ר סלטי עומדת.

            ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו. במקרה שבפני, למרות טענות התובעת, לא מצאתי לנכון לסטות מהכלל.

            לאור האמור אני קובע כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של  5% בגין צלקות בירך ימין, בקטעים שונים שחלקן בעקבות ניתוח וחלקן בעקבות קרעים בעור שהגלידו. וזאת לאחר שקיבלתי את קביעותיו של המומחה כאמור בחוות דעתו כי כלל הצלקות, בלתי מכאיבות, בלתי דבוקות לבסיס אך מעט מכערות וכי השבר התחבר היטב ובציר תקין, לפיכך הנכות שהומלצה היא בגין הצלקות בלבד נכות רפואית בשיעור של 5%.

4.         באשר לנכות התפקודית, אומנם הכלל הוא כי נכות רפואית אינה בהכרח נכות תפקודית. ביהמ"ש יבדוק ויקבע בכל מקרה ומקרה את שיעור הנכות התפקודית בהתאם לחומר הראיות שבפניו. לעיתים בהעדר אינדיקציה אחרת תהיה הנכות הרפואית חופפת לנכות התפקודית. במקרה שלפני הנכות הרפואית של התובעת נובעת מהצלקת שנותרה על ירכה, ועל כן היא אינה תפקודית באופייה. ככלל גם כאשר מדובר בצלקות מכערות באזור זה של הגוף, לא תקיבע נכות בגינן (השוו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף ואח', פ"ד נב(3)792, בעמ' 799 מול האותיות ד-ה; ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג ואח' פ"ד מג(1) 137 בעמ' 152 מול האותיות ה-ו; ע"א 326/88 צימרמרן נ' גבריאולוב פ"ד מו(1)353 בעמ' 360 מול האות ה').

לפיכך ועל יסוד חוות דעת המומחה שאלות ההבהרה וכן את חקירתו של המומחה בפניי הגעתי למסקנה כי נכותה הרפואית של התובעת בגין הצלקות, לא הותירה כל נכות תפקודית.

מכאן יש לעבור להיקף הנזק.

הפסד השתכרות לעבר:

5.         אומנם נקבע כי ממועד קביעת דרגת הנכות הרפואית, לא נותרה לתובעתץ נכות תקפודית כלשהי. אולם באשר לעבר הפגיעה היתה משמעותית וכך גם תקופת ההחלמה שנמשכה למעלה משנה. השכר של התובעת נקבע בהתאם לתלושי השכר אותם צירפה (ראה נספח לתצהיר התובעת - ת/1) ועומד על שכר ממוצע ברוטו של 3,000 ש"ח המשוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 3,869 ש"ח בקירוב. מסכום זה ינוכה מס הכנסה בהיות התאונה ת.ד וכן הורדות סוציאליות.

התובעת הייתה באובדן כושר עבודה מלא במשך 13 חודשים:

13 חודשים X 3,676 ש"ח (נטו)  = 47,788 ש"ח.

לפיכך הנני פוסק לה את הסכום האמור עבור ראש נזק זה.

הפסדי השתכרות ופנסיה לעתיד

6.         בשים לב לקביעה כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית צמיתה, אינני פוסק לה כל סכום בראש נזק זה.

עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות

7.         אשר להוצאות הרפואיות, אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א 557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי הטיפול הרפואי לו נזקקת או תזדקק התובעת, אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כל שהוא בגין ראש נזק זה. עם זאת, תקופת ההחלמה של התובעת הייתה יחסית ארוכה. התובעת נזקקה בתקופה זו לנסיעות מרובות יותר וכן לעזרת צד ג' רבה יותר. מתוך הנחה כי לתובעת נגרמו הוצאות בגין נסיעה לבדיקות וטיפולים, במוניות או רכב פרטי, וכן בשים לב כי היא נזקקה יותר בעבר ופחות בעתיד לעזרת צד ג' הניתנת לה בעיקר ע"י בני משפחתה (ראה: עדותה של התובעת בעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 18.7.11), בשים לב לעובדה כי מדובר בנכות תפקודית זמנית שנמשכה כ-13 חודשים,  אפסוק לה פיצוי גלובלי בפריטי נזק אלה, באומדן גלובלי בגין העבר ולעתיד. הסכום הראוי לפיצוי בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד) הוא הסך של 15,000 ש"ח.